דניאל אופיר לא עושה הנחות לחברי הכנסת, משתדל לתת במה לאלו שעושים ולאו דווקא לאלו שצועקים, ראיון עם הכתב הפרלמנטרי של חדשות מבט.
מה סדר היום שלך?
פותח את הבוקר בכנסת, מיד אחרי שהורדתי את הילדה שלי בגן. הדיונים בוועדות בדרך כלל מתחילים בשעה תשע. ערב קודם אני והעורך מחליטים באלו מהוועדות כדאי להתמקד כדי לצאת עם סיפור חדשותי. בכנסת מתרחשים המון דברים במקביל ואין כמובן אפשרות להימצא בכל הדיונים בעת ובעונה אחת.
אם מדובר בדיון חשוב אז מצטרף אלי כל צוות הצילום לתעד את האירוע, אם מדובר בדיון קטן שנועד רק להבנה קצרה, אנחנו מצמצים נוכחות.
תוך כדי הסיקור השוטף אני אוהבת להסתובב במסדרונות הכנסת, שם מתרחשים תמיד הדברים האמיתיים. אני משתדל לשבת עם חברי הכנסת, העוזרים והדוברים לשיחות סמול טוק במטרה להבין את מאחורי הקלעים של הסיפורים הגדולים. לנסות לגלות זוויות מענינות שניתן להפיק מפרשות או ממהלכים פוליטיים המתרחשים. רוב המידע שלי מגיע משיחות המסדרון ולאו דווקא על פני השטח בוועדות המצולמות.
יש לך דוגמא?
כשרואים שתי מפלגות שחוברות יחד למהלך מסויים צריך להניח שיש משא ומתן שמתנהל מאחורי הקלעים ומישהו מרוויח משהו, אם ליברמן מצביע עם הממשלה כשהוא באופוזיציה סימן שמשהו מתבשל זה לא סתם מנדיבות.
מה הכי חשוב לך בעבודה העיתונאית
חשוב לי לא לפספס שום דבר שהוא קריטי וגדול בתחום שלי תמיד צריך להתעדכן ולהיות בעניינים. חשוב לי לנסות להביא את התמונה המלאה והשלמה של כל סיפור. לא תמיד אני מצליח כי המדיום של הטלוויזיה מוגבל, בניגוד לעיתונות מדובר על שתי דקות בלבד. והכי חשוב, מעבר לכותרות ולצהוב חשוב להעביר לצופים את המהות. לנסות להאיר פינות אפלות במערכת, זה האתגר הכי גדול. לשים זרקור על דברים שהם לא בקדמת הבמה אבל הם חשובים, גם דברים שרוצים להסתיר וגם דברים שהם פשוט לא כאלו סקסיים. אני משתדל לתת להם את הבמה הראויה להם בהתאם לחשיבות ולא בהתאם לפופוליזם שלהם.
איך בעצם הגעת למקצוע
למען האמת, לאו דווקא ידעתי שאני רוצה להיות עיתונאי אבל התחום הפוליטי תמיד משך אותי, תמיד התעניינתי בפוליטיקה ובאקטואליה. כשסיימתי את התואר שלי במדע המדינה ויחסים בינלאומיים ותואר שני במדיניות ציבורית ראיתי מודעה בעיתון לקורס כתבים של רשות השידור הגשתי מועמדות ואחרי סינון קפדני התקבלתי. עברתי את הקורס מגמת רדיו והייתי אמור להתחיל לעבוד בקול ישראל ורשות השידור הכל התעכב בינתיים התחלתי לעבוד בחדשות המקומיות ככתב ירושלים, אחרי חצי שנה רשות השידור זכו במכרז להפיק את החדשות המקומיות ומשם כבר התגלגלתי למבט ככתב לענייני ירושלים. לבסוף אילה חסון קידמה אותי כעורכת למשבת כתב הכנסת שזה למעשה התפקיד אליו כיוונתי מלכתחילה.
איך מסתדרים עם עבודה תובענית לצד המשפחה
זה לא קל כי סדר היום מאד אינטנסיבי אני חוזר הביתה אחרי שהבת שלי הולכת לישון , לרוב בתשע בערב , צריך להיות כל הזמן בכוננות ואין לך באמת יכולת לקבוע לו"ז עצמאי, אתה כל הזמן תלוי בצרכים של המערכת. אם ראש הממשלה פתאום מחליט שיש מסיבת עיתונאים אז אתה רץ למשרד ראש הממשלה. זה מאד קשה, כיון שאתה לא כל כך אדון לזמן שלך. צריך לעקוב כל הזמן אחרי הודעות הדוברים. גם כשאתה חוזר הביתה, המליאה בכנסת ממשיכה, ופתאום יכולה להיות הצבעה שלא יחסת לה חשיבות, או פתאום באחת עשרה בלילה יש אייטם חדשות. וצריך לשים לב לא לפספס. בשישי שבת המערכת הפוליטית קצת יותר רגוע ואני משתדל את הסופי שבוע להקדיש למשפחה שלי.
מה יכול להוציא אותך מדעתך
אצל פוליטיקאים יש הרבה מאד פופוליזים, בשביל להתפרסם הם חייבים לצאת בכתבות בומבסטיות וכותרות שהרבה פעמים אין שום תוכן משמעותי מאחוריהם. מה שלמדתי על פוליטקאים זה שלצד העבודה הקשה והאכפתיות של הרבה מהם, יש גם המון אגו. בשביל שהשם שלהם יופיע הם מוכנים לדרוס בדרך כל מיני דברים כמו שותפות כמו היצמדות לאמת. אין ספק שיש פוליטקאים יותר אמינים ויש פחות. באופן אישי אני משתדל לפרגן דווקא לאלו שלאו דווקא דוחפים את עצמם בכח, אלא דווקא לאלו שעושים דברים בצנעה וברשותך אני לא אכנס לשמו.
יש לך שאיפות פוליטיות?
הרבה עיתונאים שמסקרים את התחום הפוליטי מפלרטטים עם המחשבה להפוך להיות פוליטיקאים בעצמם. ראינו לא מעט דוגמאות, אז כמובן שיש לי הרבה מה להגיד בתחום הפוליטי, יש לי בלא מעט תחומים דעות מוצקות.
איך אתה מצליח לא להציג את האג'נדה הפוליטית שלך בסיקור ?
אני מסקר את הכנסת כמו שהייתי מסקר ענייני פליללים בירושלים או תערוכה במוזיאון. אני מתמקד באייטם במה שאני צריך להגיד, במה שחשוב שהצופה שלי יקבל ממנו. ופחות עסוק במה אני חושב ומה אני מרגיש. ברור שזה משפיע עלי, אני לא רובוט, אבל בהחלט משתדל לספק יותר מידע פחות פרשנות אישית.
באופן אישי, אני רוצה להתחבר לציבור רחב מאד ומשתדל להיות הגון. אם יש לי משהו חשוב להגיד על נושא מסויים אביע אותו אבל בצמצום. יש קולגות במקצוע שכן אומרים את דעתם בקול גדול, אני חושב שזה נהדר שהם יכולים לאפשר לעצמם. אבל צריך לעבור דרך בתחום הפרשנות כדי שתוכל לפתוח את הפה. אני באופן אישי עדיין לא שם.
המשבר בערוץ אחד
משבר מתמשך שנמשך כבר מאז שהתחלתי לעבוד בערוץ ולאחרונה הוא החריף מאד. זה בהחלט משפיע על מוטיבציה של אנשים מסוימים בתוך המערכת, באופן אישי אני משתדל להתנתק ולעשות את העבודה הכי טוב שאני יכול. אני מבין שבין אם אמשיך ברשות השידור או אפנה לכיון אחר הקבלות שלי הן מה שאני עושה היום, על אף תנאי חוסר הוודאות הלא פשוטים.
אני מקווה שבאמת בעוד חצי שנה יקום תאגיד שידור ציבורי מקצועי שטובת הציבור בראש מעיניו וכמה שיותר מנותק מהמערכת הפוליטית. אם תנתן לי ההזדמנות אמשיך להמשיך לעשות שם את עבודתי הכי טוב שאפשר.
זו ההזדמנות באמת לפרגן לכתבים של הערוץ הראשון. הם עובדים קשה לאו דווקא באור הזרקורים או בלב הבנרז'ה, הרבה פעמים בתנאים לא קלים בכלל ובדימוי ציבורי לא מפרגן בעליל ובכל זאת עושים עבודה. מביאים סיפורים ומרימים כל יום מהדורה בתנאים שאחרים היו מזמן מרימים ידיים.
לסיכום, את מי היית רוצה לפגוש מהפוליטיקאים בעולם?
לא הייתי מתנגד לארוחת צהריים עם אובמה