כשמזל של כלב פוגש את השפה העברית

כשמזל של כלב פוגש את השפה העברית
ליאורה ברש מורגנשטרן
צילום: מדף הפייסבוק

ליאורה ברש מורגשטרן מפליאה לעשות במילים כבמעשה אהבה, היא מפלרטטת עם השפה העברית באופן שבו לא פגשנו זמן רב, מיטיבה להציג באינטימיות רבה כל פסקה, להפשיט כל רגש ולהגיש את המילים לקורא כך שכל מה שנותר לו הוא רק להתענג עליהן עונג צרוף

אמנם ‘מזל של כלב’ הוא ספר הביכורים שלה, אולם הכתיבה המשובחת שהיא מגישה לנו לא מפליאה לאור העובדה שהיא עוסקת כעורכת ספרים וכתבי עת מזה שנים רבות, וכן עומדת למעלה מעשרים שנה בראש עמותת הליקון לקידום השירה בישראל. היא בעלת תואר ד”ר לפילוסופיה ומחלוצות הוראת הפילוסופיה לילדים בישראל.

ליאורה ברש מורגנשטרן|צילום: מדף הפייסבוק
ליאורה ברש מורגנשטרן|צילום: מדף הפייסבוק

מזל של כלב לוקח אותנו אל מחוזות הילדות של הגיבורה אלי, אישה צﬠירה המתבוננת לילה אחד, ממרחק מקום וזמן, בילדותה ובנﬠוריה בחיק המשפחה המורחבת, שהכלבים מהווים חלק בלתי נפרד ממנה. ההתוודעות למﬠגלי החיים ולמﬠרכות היחסים הנרקמות בין גיבורי הספר, וההתמודדות איתם, היא שﬠומדת במרכז הספר היפה והמﬠודן הזה. ליאורה ברש מורגנשטרן לא רק ﬠוסקת בסוגיות קיומיות באופן נוגﬠ ללב, אלא שוזרת שתי של שתיקות בערב של קולות, כך שהטון, הﬠוצמה והמקצב מלווים את היצירה הייחודית הזאת מהצליל הבודד הראשון וﬠד לגוויﬠת האקורד האחרון.

מזל של כלב ליאורה ברש מורגנשטרן | בהוצאת עולם חדש
מזל של כלב ליאורה ברש מורגנשטרן | בהוצאת עולם חדש

“הקדשתי לכתיבה עשר שנים” משתפת מורגשטרן “עד שהגעתי הכי קרוב שאני מסוגלת לבטא את החוויה הטוטלית שעמדה לנגד עיני מלכתחילה”

“הכלבים הם חלק מהדמויות שנוטלות חלק בסיפור. הן שוות מעמד, לא פחות ולא יותר”, מסיברה ברש מורגנשטרן. “בעיני הרגשות בספר מובעים דרך עיני אלי, שהיא גיבורת הנובלה ‘מזל של כלב’, אמה, אביה, סבה, הכלבים, חברתה הטובה של אלי ובעלי החיים האחרים, המהווים חלק משגרת חייה של משפחתה של אלי. משפחת הכלבים, ובעיקר סו, שהיא הכלבה האם, ורון, הידוע בכינויו הצ’מפיון, שהוא אבי משפחת הכלבים”.

מתוך הספר

רון, שלימים זיכוהו הישגיו לכינוי הצ’מפיון, היה כבן שנה כשנולדתי. מהיום הראשון, כפי שלא פעם סיפרו לי אמא ואבא, לקח אותי תחת חסותו: כשהייתי בוכה לא היה מרפה משולי בגדם עד שהיו ניגשים אלי. כשהייתי חולה לא מש ממיטתי. ורק משהיה חוזר לשיגרת יומו, ידעו ששבתי לאיתני. הוא היה שובב. נאמן. מסור. ועם זה קנאי. לא מתחשב. תוקפני. שתלטן. גם כקשיש אפילפטי, כבד ראייה ושמיעה, שנחבט בקירות שהיטיב להכיר, שלא תמיד שלט בצרכים ושהדיף ריחות לא נעימים, הפליא לנצל כל בדל חולשה לשמירת מעמדו. וכך, עד יומו האחרון נותר שליט כל־יכול ובלתי ניתן לערעור.

אין ספק כי למי שנוטל את הספר לידיו צפויה חוויה רגשית לצד תענוג אינטלקטואלי. לחובבי השפה העברית מובטחת שעה בגן עדן של ספרות משובחת.


כתבות שתשמחו לקרוא

הוסף תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *