עברי, דבר עברית

עברי, דבר עברית

כל מה שידעתם ולא העזתם לשאול על השפה העברית, מי המציא אותה, איזה מאבקים היו עליה, למה השדרנים בקום המדינה היו דווקא תימנים, ואיזה מהפך בשנים האחרונות גרם לנו לנטוש את השפה היפה

כתבתה של אורה קסלמן

מאז עלייתו לארץ בשנת 1881 נאבקו אליעזר בן יהודה ותנועת ההשכלה להחיות את השפה העברית ולהפוך אותה לשפה הרשמית של מדינת ישראל. אליעזר בן יהודה ייסד את עיתון “הצבי” כדי להראות את האפשרות לעשות שימוש יומיומי מודרני בעברית וכדי להפיץ את רעיונותיו בציבור. בעיתון הביא מילים מחודשות ושימושי לשון רבים. את המילים לקח מהמקורות והביא להם משמעות מודרנית.

להחייאת השפה בדרך זאת היו מתנגדים רבים מהזרם הדתי של הישוב הישן. אחת הטענות נגדו הייתה כי במילים החדשות יש זלזול בעניינים המקודשים ליהדות הדתית. לדוגמה, המילה “חשמל” הקשורה למעשה המרכבה בתורת הקבלה, נראתה כזלזול מכוון בתורת ישראל כי בעברית המודרנית היא מקבלת משמעות גשמית.

את השפה צריך לאהוב | צילום מתוך פיקי ויקי מאגר תמונות
את השפה צריך לאהוב | צילום מתוך פיקי ויקי מאגר תמונות

״פוליטיקה״ ומאבקים היו בכל הזמנים. המאבק להפוך את העברית לשפת חול, עורר את זעמם של אנשי היישוב הישן והם יצאו נגד אליעזר יהודה. הוא מצידו פרסם מאמרים רבים נגד הנהגתם ושמרנותם הדתית של בני הישוב הישן ויצא נגד כך שהם חיים על חשבון כספי החלוקה הוא הציג את דרך חייהם כמושחתת. אנשי היישוב הישן הכריזו מספר חרמות על בן-יהודה, התנכלו לו ולמשפחתו ואף הלשינו עליו לשלטונות הטורקיים בטענה שהוא מבקש לעורר מרד בשלטונם. בעקבות זאת הוא נשפט לשנת מאסר אך ערעורו התקבל בסיוע רוטשילד.

לכשהתקבלה ההחלטה לשמר את השפה העברית נשאלה השאלה האם לאמץ את המבטא האשכנזי או הספרדי. אליעזר בן יהודה ואנשי ועד הלשון שהיו ברובם אשכנזים משכילים, החליטו לאמץ את ההגייה הספרדית כדי לשמר את תכונות השפה מהתקופה הקדומה. הגייה זו נחשבה בעיניהם ״אקזוטית” ואסטטית יותר.

ראומה אלדר ואחיה משה חובב (מחבוב), בני העדה התימנית, היו הקול המזוהה עם תחנת הרדיו קול ישראל. הם היו שדרני החשדות בשנות החמישים ויצגו בקולם הערב ובהגיית האותיות הגרוניות את ההגייה הנכונה והעברית היפה. בתקופה ההיא כל שדרני החדשות נדרשו להגות את ה ר’ הגרונית המתגלגלת. משכילים אימצו את הגיית האותיות הגרוניות.

חלומם של אליעזר בן יהודה ותנועת ההשכלה התגשם בניגוד לכל התחזיות. החייאת השפה העברית הייתה ועדין הינה תופעה יוצאת דופן בתולדות העמים שהינה בבחינת נס. אולם מאבק תנועת המשכילים לשמר את ההגייה הנכונה נכשל. רב המורים בבתי הספר לא הגו את האותיות הגרוניות ועם הזמן הגיית האותיות הגרוניות זוהתה עם שכבת האוכלוסייה הנמוכה וחסרת השכלה. לדבר במבטא האשכנזי נחשב מודרני.

אותה השפה כבר אלפי שנים | צילום מתוך אתר ויקפדיה
אותה השפה כבר אלפי שנים | צילום מתוך אתר ויקפדיה

עד שנות השמונים נשמרו הדיבור והכתיבה התקנית בקפדנות. הסביבה תמכה בעברית תקנית וברדיו היו תוכניות שהוקדשו לשיפור השפה. אולם משנות השמונים החלו להישמע קולות נגד שמרנות לשונית. מגמת זו התחזקה בעיקר מסיבות פוליטיות. ושוב נראה שפוליטיקה נכנסה לעניין שימור השפה על פי חזונו של אליעזר בן יהודה ותנועת ההשכלה. ארגונים ערביים רצו שלשפה תהיה מדיניות רב לשונית. (אוכלוסיה המשתמשת ביותר משפה אחת לתקשר) המאבק סביב השפה העברית עבר גם למוסדות הגבוהים והיו דיונים האם להגיש עבודות גמר בשפה האנגלית או השפה העברית. התהליך של דילדול ברמת השפה העברית הושפע גם מתוכניות סאטירה וסטנד אפ שלעגו לדיבור התקין ובאופן עקיף תמכו בשגיאות הדיבור העממי. השימוש במילים לועזיות גבר וקיבל קונוטציה חיובית.

גלעד צוקרמן, פרופסור לבלשנות, ובעל תואר דוקטור מאוניברסיטת אוקספורד וקיימברידג’´, בשנת 2008 פרסם את סיפרו ״ישראלית שפה יפה״. שעורר סערה והיה שנוי במחלוקת. לטענת צוקרמן ״הישראלית היא תוצאה של היברידיזציה (הכלאה) של יידיש לדינו גרמנית ערבית, ערבית יהודית, צרפתית, ארמית ועוד״ לטענתו, מאחר שאיש לא תיקשר בדיבור בשפה העברית מן המאה השנייה לספירה ועד המאה התשע עשרה. השפה הישראלית היא שפה שנוצרה על יד דוברי יידיש שרצו להחיות את השפה .

אלה שחלקו על סיפרו של צוקרמן טענו ״שמי שיידיש היא שפתו, וייקלע לשיחה בעברית בת ימינו, לא יבין מלה, אולי חצי מלה. ואילו מי ששפת התנ”ך והחכמים נהירה לו פחות או יותר, יבין גם יבין, ואף יוכל להשתתף בשיחה. אמנם הוא עלול להישמע מליצי מדי ומיושן, אמנם כמה מלים החליפו משמעות בחלוף 1,750 שנה, ובכל זאת יהיה זה שיח של שומעים ולא שיח של חירשים.״

כבת להורים שעלו ארצה מתימן אני יכולה להעיד על כך שסבי, זיכרון צדיק לברכה, היה היו בקיא בתורה והבין מילים רבות בתוך השיחה אפילו אם לא ידע את השפה המודרנית.

עולים חדשים לומדים תורה | צילום מתוך ויקפדיה
עולים חדשים לומדים תורה | צילום מתוך ויקפדיה

רוביק רוזנטל בספרו :”הזירה הלשונית” מכנה את השפה העברית “ישראלית”. הוא מביא מידע רב על השימוש בשפה והתפתחותה. הוא מצייר בפנינו עברית ישראלית המושפעת מתרבויות שונות. תקשורת ההמונים, שפת הכלכלה החדשה, והקבוצות השונות המרכיבות את החברה הישראלית..מילים כמו ‘לעוף עליו’, ‘כפרה’, ו’חבל על הזמן’, תימצאו במילון השפה הישראלית של רוביק רוזנטל, ולא במילון העברי של אליעזר בן יהודה או אבן שושן.

בארץ שלא “נחה” והמקבלת לתוכה עולים חדשים מכל קצוות העולם, גם השפה לא “נחה”. היום יש בישראל פסיפס של תרבויות המשפיעות על השפה העברית. בחוצות תל אביב אפשר לשמוע את צלילי השפה העברית מתנגנים עם מבטא רוסי, אמריקאי צרפתי,ערבי, אתיופי, ברזילאי, רומני ועוד. בעקבות התרבויות השונות המשתבצות לחברה הישראלית, השפה משתנה. מילים חדשות משובצות לשפה משפות אחרות והופכות חלק מהשפה. אלה שגרים מחוץ למדיה והבקיאים בשפה העברית צריכים ללמוד מילים חדשות כמו: “חבל על הזמן” “ולעוף עליו״. לצרוף מילים אלה לא נמצא מקורות תנכיים, שורש או היגיון.

כשסיימתי את התיכון לפני למעלה משלושה עשורים, היה ברור לי כי אלו המדברים בשפה תקינה הם אנשים משכילים, אולם היום אינני בטוחה כי זהו אכן המדד לאנשים משכילים. אני שואלת האם משנות השמונים הדילדול בשפה החל מפני שהתקשורת ומוסדות חינוך שסייעו לנו בעבר לשמור על עברית תקנית ״נתנו אור ירוק לעיוות השפה״?

נראה לי כי אנו מתרחקים מ״צוואתם וחזונם של מקימי המדינה” אך לא רק בשימור השפה, השפה היא רק ביטוי לכך, אחרי כל כך הרבה מאבקים שנאבקו בדורות הקודמים על שימורה של השפה, טוב יהיה אם כל אחד מאתנו ייקח את השפה היפה הזו ויאמץ אותה קרוב אל ליבו.


כתבות שתשמחו לקרוא

הוסף תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *