הילדים של מחר הוא הסיפור של כולנו

הילדים של מחר הוא הסיפור של כולנו

הילדים של המחר הוא סיפור התבגרות בשכונה בצפון תל אביב של שנות התשעים, אבל הוא בעצם סיפור ההתבגרות של כל אחד מאתנו

יום אחד באמצע החיים אתה מגלה שבעצם לכל משפחה יש את הסרט שלה, אין כזה דבר משפחה נורמאלית, אין כזו חיה משפחה טובה. וכשאתה מבין את זה, שגם מי שנראה מושלם או למי שיש בית מושלם הוא לא באמת מושלם, אז אתה מתחיל לחיות באמת.

עטיפת הספר הילדים של מחר
עטיפת הספר הילדים של מחר

בערך זה מה שקורה בספר החדש של שי גולדן וטלי סיביאר כץ ‘הילדים של המחר’ תמונת החיים המשפחתית של כל אחד מהגיבורים נפרמת לאט לאט מול עיני הקורא עד שהטירוף שולט בכל.

בפינג פונג יפיפייה משרטט גולדן את דמותו של אורן, נער שקט, מופנם ומעט משונה, שגדל בבית בורגני עם משפחה יציבה. למולו רושפת על המקלדת טלי סיביאר כץ את סיפורה של מעיין, נערה יפה ומקובלת שחיה חיים בלתי אפשריים כבת לאב עבריין מכור ואלים. שני הסיפורים ושני הגיבורים מצטרפים יחד לרומן קולח שקשה להפסיק לקרוא.

הילדים של המחר הוא סיפור התבגרות בשכונה בצפון תל אביב של שנות התשעים, אבל הוא בעצם סיפור ההתבגרות של כל אחד מאתנו. כל פרק כתוב על ידי גיבור אחר, ומביא בפני הקורא את זרם המחשבות של מעיין ושל אורן. זה כמו להציץ לראש שלי מישהו בגיל ההתבגרות זה מטורף, זה קסום, זה יפיפייה וזה עושה סחרחורת. שני הכותבים מצליחים להיכנס אל תוך הראש של ילדי המחר עם כל המורכבות שלו, שלרגע אחד היה לי קשה להאמין שזהו ספרה הראשון של טלי סיביאר כץ

אלפי ספרים מודפסים בישראל בכל שנה, שטאנץ הכתיבה די חוזר על עצמו, לכן זה מפתיע שבאמצע שנת 2018 הצליח שי גולדן בכל זאת לחדש משהו בעולם הספרות הישראלית כשהציע לטלי סיביאר כץ לכתוב יחד ספר בשני קולות. מה שמפתיע עוד יותר הוא שלמרות ששני אנשים שונים כתבו את הספר יחד, הכתיבה היא אחידה ונראית כאילו אותו האדם כתב אותה.

הילדים של המחר הוא ספר טוב לא בגלל שהוא מביא אתו איזו בשורה משנת חיים או תודעה, אלא פשוט כי הוא כתוב טוב. על אף שהסיפור הוא בגדר הנחמד האופן שבו הוא מסופר ממכר מעט וגורם לך להמשיך דף אחרי דף, ממש כמו בספר טוב, המציאות שסביבכם לאט נעלמת ורק עולמם הדמיוני של אורן ומעיין מתקיים לעד.


בראיון משותף ב’העולם הבוקר’ ערוץ 13

הילדים של המחר בוחרים בסוף לצאת מהמטריקס, לברוח מהמציאות, להפליג אל האופק. זו בחירה די אמיצה בהתחשב בכך שרובנו בוחרים פשוט להמשיך עם החיים המחורבנים ועם הסרט שיש לכל משפחה. לרובנו אין די אומץ להגיד תעצרו את העולם אני רוצה לרדת. או כמו שאומרים בשנות התשעים, פוס משחק. הילדים של המחר כנראה נועד להעניק מראה לבחירות שלנו בחיים או לחילופין להעניק לנו תקווה שאפשר אחרת.

הילדים של המחר
שי גולדן, טלי סיביאר כץ
הוצאת כנרת זמורה ביתן


כתבות שתשמחו לקרוא

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *